פסק-דין בתיק ע"ו 32064-02-13

1.         לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 25.12.12, לפיה קבעה כי דרגת נכותו של המערער בתחום הנוירולוגיה היא בשיעור 20%. יחד עם זאת קבעה הוועדה כי הנכות זמנית החל מיום 1.2.12 ועד לחודש 12/2014. המערער משיג על כך שהוועדה קבעה כי מדובר בנכות זמנית ולא בנכות צמיתה.

העובדות

2.         המערער, יליד 1956, מוכר כנכה בשל פגימה בעמו"ש מותני בשנת 1975 ונכותו במהלך השנים הייתה 10% ולאחר פניה לבדיקה בשנת 2012 בטענה להחמרה הועלו אחוזי הנכות לשיעור של 37% מתוכם 20% בשל פגיעה שורשית כנכות זמנית עד ליום 31.12.14.

3.         ביום 13.2.12 פנה המערער בבקשה לבדיקה מחדש של ועדה רפואית כאשר בבקשתו ציין כי עבר ניתוח לפני כ- 5 שנים ושוב ניתוח ביולי 2011.

4.         בפני הועדה הרפואית טען המערער כי מצבו במשך 30 שנים היה יציב והחמרה החלה לפני 5 שנים ובעיקר בשנה האחרונה, מאז הניתוח ב-2011, המתבטאת בכאבים והגבלה בתנועות. הועדה הרפואית העניקה למערער נכות נוספת על הנכות שהייתה לו במשך השנים 10% עבור הגבלה קלה בתנועות עמו"ש מותני.

5.         המערער הגיש ערעור על החלטה זו בפני הועדה הרפואית העליונה אשר התכנסה ביום 22.10.12 וביום 25.12.12. הועדה קיבלה את ערעורו של המערער והעניקה לו 20% נכות בגין הפגימה האורטופדית וכן 20% בגין הפגימה השורשית כאשר את הנכות האחרונה קבעה באופן זמני לשנתיים לאור העובדה כי המערער מיועד לעבור ניתוח נוסף.

טענות המערער

6.         לטענת המערער, קביעת נכות זמנית פוגעת במערער פגיעה קשה שכן זכויותיו אינם כזכויותיו של נכה שנכותו קבועה. לטענתו, הועדה לא העלתה כל סברה וכל טעם שהוא לכך שהנכות נקבעת כנכות זמנית.

7.         בנוסף, הועדה לא נימקה כראוי את מסקנותיה וסברתה כי המערער יעבור ניתוח נוסף, חסרת כל יסוד עובדתי או יסוד רפואי.

טענות המשיב

8.         לטענת המשיב, מדובר  בקביעה מקצועית של הועדה הנסמכת על המסמכים הרפואיים.

9.         טענת המערער כי הועדה לא נימקה עמדתה הינה חסרת כל בסיס שכן הועדה נימקה את הסיבה בגינה העניקה נכות זמנית.

דיון והכרעה

10.        מטענות הצדדים עולה כי המערער הבהיר לוועדה הרפואית המחוזית וכן לוועדה המחוזית העליונה, כי אין בכוונתו לעבור ניתוח נוסף.

11.        הנמקת הוועדה הרפואית העליונה הייתה כי הנכות היא זמנית, מאחר והמערער אמור לעבור ניתוח בעתיד. ניתן להבין כי הערת הוועדה בהקשר זה הייתה מתוך ציפייה שמצבו של המערער בעתיד, לאחר שיעבור ניתוח, ישתפר, ועל כן יהיה ראוי להעריך פעם נוספת את נכותו לאחר הניתוח. יחד עם זאת, כאמור, המערער הודיע לוועדה באופן חד משמעי כי אין בכוונתו לעבור ניתוח. בעת הדיון הסכימה באת כוח המשיב כי לא ניתן לחייב את המערער לעבור ניתוח נוסף בגבו, זאת נוכח מצבו הרפואי וההלכות המשפטיות הנוהגות בעניין זה, דהיינו, כי אין מקום גם בפן המשפטי לחייב את המערער לעבור ניתוח ואין מקום לזקוף סירוב זה של המערער לחובתו במסגרת הערכת מצבו הרפואי וכתוצאה מכך נכותו הרפואית.

12.        לאחר עיון בחומר הרפואי וכן במסקנות הוועדה הרפואית ובמסקנות הוועדה הרפואית העליונה, עולה כי הנכות הנוירולוגית שנמצאה על ידי הוועדות הרפואיות היא נכות צמיתה. השיקול היחיד לכך שהוועדה הרפואית העליונה נמנעה מלקבוע נכות זו כצמיתה הייתה, כאמור, המחשבה שהמערער יעבור ניתוח. מאחר וכאמור עובדה זו נשללה, היה על הוועדה הרפואית העליונה לקבוע את הנכות כצמיתה.

13.        עולה השאלה, האם לבית המשפט הסמכות להורות כי במצב זה של דברים הנכות הזמנית שנקבעה תהפוך לנכות צמיתה, זאת מבלי להחזיר את הדיון פעם נוספת לוועדה הרפואית העליונה. לטעמי, לאחר שהוועדות הרפואיות סברו כי מבחינה רפואית מדובר במצב סופי, סמכותו של בית המשפט לקבוע כי הוועדה הרפואית העליונה שגתה כאשר קבעה כי מדובר בנכות זמנית, שכן אין מדובר עוד בעניין רפואי אלא בעניין משפטי, שכן השיקול שלא להביא בחשבון לרעתו של המערער את העובדה כי אין בכוונתו לעבור ניתוח, הוא טעם משפטי ולא רפואי. בהקשר זה הפנה בא כוח המערער לפסק דינו של בית המשפט המחוזי שניתן ביום 8.6.04 על ידי כב' השופט צ' זילברטל. אין בידי מראה מקום או שמו של המערער שכן על פסק הדין הוטל חיסיון, אולם המערער הגיש לעיוני את פסק הדין והוא מצוי בתיק בית המשפט. למותר לציין, כי במסגרת פסק דין זה צוטטו שורת פסקי דין, מהם עולה כי לבית המשפט הסמכות להתערב בשיקולי הוועדה הרפואית העליונה בשאלה אם מדובר בנכות זמנית או בנכות לצמיתות, כאשר הטעם להתערבות זו הוא נימוק משפטי ושעה שאין מדובר בשאלה רפואית בלבד. נוכח העובדה כי בענייננו מדובר בשאלה עובדתית משפטית, לאחר שהדעה הרפואית נקבעה על ידי הוועדה הרפואית העליונה, סבורני כי ערעורו של המערער נופל לגדר המקרים בהם עומדת סמכותו של בית המשפט להתערב בקביעת הוועדה.

14.        לאור כל האמור, הערעור מתקבל במובן זה שאני קובע כי הנכות הזמנית שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית העליונה, בשיעור 20% על פי האמור בסעיף ליקוי 32(7)(ג), באשר לפגיעה נוירולוגית, תהפוך לנכות צמיתה.

15.        בנסיבות העניין אני מחייב את המשיב לשלם למערער הוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.